תור הפלאות

ור הפלאות מהווה אבן דרך בסיפורת של אפלפלד. הגיעו כאן לגיבושם כמה מהעמדות ההגותיות וכמה מהעקרונות הפואטיים האופייניים ליצירתו הבשלה של הסופר. ביניהם: לא את הכול יש לעצב, יש עניינים כמו הזוועות במחנות, שמוטב לשתוק עליהם. יש לחוס על כבודו של האדם ולא לחשוף את כיעורו בשעה שהוא לפות בציפורניו של הטורף.

הילד, משום רעננות מבטו ומשום פנימיותו הנקייה מדעה קדומה, מסוגל לעתים לראות רחוק יותר מעינו המשוחדת של המבוגר. היהודי במלחמת העולם השנייה נרצח משום יהדותו, אך באותו זמן כבר היה במעבר אל ההתבוללות. דווקא בשעת דמדומים זו הואשם ונדון על אמונה שכבתה בו. זו הטרגדיה של היהודי המודרני.

ולבסוף, התרבות האירופית היא מעטה נאה אבל דק – מתחתיו שורצים הדמונים. תור הפלאות, סיפורם של ברונו ובני משפחתו, המייצגים את כולנו, יהודים פליטי האשליות המודרניות הגדולות שהיה לנו חלק בטיפוחן, הוא מספריו הגדולים של אהרן אפלפלד ואחד מהספרים החשובים ביותר שראו אור במאה השנים האחרונות.