ללכת יומם ולילה

המספר - דברן כפייתי, תלמיד ישיבה שהתפקר, סופר מתחיל וגרוש טרי -  מגולל במונולוג וירטואוזי, מצחיק וכובש לב את קורותיו ביום אחד של שיטוטים ופגישות ברחובות תל אביב, המצטיירת כאן יותר מכל כמין שטעטל מזרח אירופאי הזוי, על דמויותיו הבטלניות, הססגוניות, המעוררות גיחוך וחמלה כאחד. "גם התלמוד," אומר הגיבור-המספר, "נזרק מעניין לעניין, מתחיל בהלכה, עובר לאגדה, חוזר בו, מצטט כל הזמן... גם הפרוזה שלי נראית ככה." ואכן, שלל עניינים שונים ומשונים - אהבה ובדידות, יצר ויצירה, זיכרונות וכיסופים, חיפוש קדחתני אחר זהות עצמית וזהות תרבותית, כל אלה מצטרפים כאן אל עולם נפשי מרתק, מלא לבטים סוערים, החותרים אל הבשלות ואל ההארה ולבסוף אף נוגעים-לא-נוגעים בה.

ללכת יומם ולילה, הרומן הראשון של משה אופיר, מביא אל הספרות קול חדש ורענן, עז רגש ועם זאת מלא אירוניה עצמית, קול שיש בו הבטחה ודאית.